בדי טקסטיל
תכונות נוגדות ציפוי מושגות בעיקר באמצעות חומרי גימור דוחי מים- ושמן{{1}. רכיבים נפוצים כוללים שרפים דוחים-על בסיס פלואור או-ללא מים-, ננו-סיליקה וחומרי קישור צולבים-; אלה מתפקדים על ידי הורדת מתח הפנים של הבד כדי למנוע מכתמי נוזל להרטיב או לחדור לחומר.
הנדסה ימית
זהו המגזר עם היישום הנרחב ביותר של חומרי גלם נגד ציפורניים, אם כי רכיבי הליבה משתנים באופן משמעותי לפי סוג המוצר:
חומרים נגד ציפוי מסורתיים על בסיס-נחושת: אלה משתמשים בתחמוצת קופרו או תיאוציאנט קופרוס כחומרי נוגדי ציפוי העיקריים, בשילוב עם רכיבים כגון גומי כלור, רוזין וממיסים; הם מייצגים כיום את הסוג הממוסחר ביותר.
חומרים נוגדי ציפוי ביומימטיים-ידידותיים לסביבה: אלה משתמשים בעיקר בתמציות ביו-אקטיביות ימיות טבעיות (כגון טרפנים ואלקלואידים), חומרים בעלי אנרגיה נמוכה-על פני השטח- (סיליקון או פלואורזינים), וננו-חומרים (כמו ננו-כסף). ללא רעילות- ממתכות כבדות, הם מייצגים גישה "ירוקה" לחומר נגד זיהום.
צבעים קנייניים תת-מימיים נגד ציפוי: תכשירים אלו מכילים בדרך כלל 2-5 חלקים גומי כלור, 1-3 חלקים כלורו-שרף אתר, 35-50 חלקים נוגדי ציפוי, ורוזין מרוכב, בין שאר הרכיבים, כדי לספק ביצועים יציבים וארוכי טווח-לאורך זמן.
